#חפץאחדביום - עזרו לי להגיעה לבית מסודר

אני רוצה בית מפנק, פונקציונלי, מסודר ולא עמוס.. אבל כנראה לעולם לא אוכל להגיע לבית מנימליסטי למרות שאני מאוד מתחברת לרעיון. נראה לי שזה מנוגד לטבע שלי, מהסיבות הבאות:

• חסכים של ילדות - כי לא היה לי, ואולי יום אחד לא יהיה לי...
• נפש יצירתית - "איך אפשר לא לקחת את השעון השבור הישן שמישהו זרק,  זה הרי חומר מעולה לעשות מזה משהו מדהים..." 
• חיבה לדברים סנטימנטלים - "ואו ,זה הרי עוד מתקופה שהייתי בפיונירי (צופים רוסיים)",  או "ריקי לבשה את זה במסיבת... כאשר היתה בת..."
• סתם לפעמים רכישה של דברים חמודים פשוט גורמת לי הנאה  - Joy (הרי את  זה אפילו מארי קונדו מרשה)

אני נמצאת בעבק מתמיד בין רצון לבית מינימליסטי לבין אגירת חפצים חמודים, שימושיים שיעשו חיים יותר קלים או בעלי פוטנציאל להשתנות. 

עוד ב 2016 אחרי ששמעתי את הספר (ברוסית), הוקסמתי משיטת קון מרי ואפילו התחלתי לכתוב פוסט עליה שעדיין שמור לי בdraft של הבלוג.    

ממש קיוויתי להצליח בשיטה שלה. כי אני לגמרי מבינה שמעט חפצים יותר קל לתחזק מסודרים. אך תיכנונים לחוד ומציאות לחוד- למרות שזרקתי לא מעט דברים,  יש לי קושי רב להפטר מכמויות בצורה כל כך דרסטית ומידית.

לפני כשנה עברנו דירה וכמובן ששוב סיננו המון: חפצים שנזרקו, נמסרו ונמכרו. הבית החדש הרבה יותר מתוכנן , מכיל את הצרכים שלנו, אך אני עדיין מרגישה שיש לא מעט חפצים מיותרים שאפשר להפטר מהם.

החלטתי לפתוח באתגר - חפץ אחד ביום - 100 ימים אני מתחייבת להפטר מחפץ אחד (לפחות אחד, לא אעצור את עצמי אם היה לי יותר) . אעלה אותו לאינסטגרם בסטורי, אגיד לו תודה על שירותו ואדיוס, החוצה מהבית. אשמח אם תעזרו לי לעמוד במשימה ותצטרפו לאתגר שלי:

1. זרקו (או מסרו) חפץ אחד או יותר (לא לשכוח לצלם אותו לפני)
2. העלו את התמונה לסטורי שלכם או בקבוצת התאגר החדשה שלי תחת פוסט של אותו תעריך 
3. תייגו את ההשטג #חפץאחדביום
4. תייגו אותי @inithings
5. תייגו חברים שלכם שיוכלו להצטרף לאתגר
6. ובואו נעודד אחת את השניה. נראה מכמה חפצים נוכל להפטר ביחד. 
7. כמובן הצטרפו לקבוצת הבלוג החדשה שלי קבוצת הבית של inithing Blog שם נוכל לראות את ההתקדמות של האתגר.

אני מתחלה היום מהמחבת הקטנה הזאת שכבר מזמן איבדה את היכולות שלה. הגיע הזמן לשחרר אותה. 

 ננסה לעשות את זה כל יום במשך 100 ימים , ואם פספסתן יום....פשוט תמשיכו ביום הבא

מי מצטרפת אלי ? 

XOXO

אינה

איך לבנות - BUSY BOARD/לוח פעילות לבד ובקלות

נתעלם מזה שעברו 3 שנים, נולד לי ילד נוסף, עברנו דירה ועיר. החלפתי עבודות , הותקפנו על ידי קורונה. 

את הפוסט הזה כתבתי כבר לפני שנתיים. ואולי זאת נקודת פתיחה לחזרה לכתיבה. אמנם עבר לא מעט זמן מאז שעשיתי משהו יצירתי, אבל כרגע יש לי מוזה להתחיל סוף סוף לעצב את הבית החדש. 

אשמח לדעת האם מעניין אותכם לראות איזה שידרוגים בבית החדש אני עושה בעצמי

זהו פרוייקט מעולה לימים הקורונה העליזים. יצירתי ומרגש להורים,  חינוכי ומפתח לילדים,  מתאים גם בבידוד.

אז בוא נעשה משהו יחד.  כמובן שאם עשיתן משהו בסגנון שתפו אותי- שילחו לי תמונה או תעלו בדף הבלוג שלי .. אני סקרנית מאוד..

לפני המון המון שנים התחלתי לבנות BUSY BOARD - לוח פעילות/לוח תעסוקה  , עוד בימים ההם בהם עדיין אף אחד  בישראל לא הכיר את הקונספט. באותם זמנים זאת היתה התגלות בשבילי וכל כך רציתי שיהיה כזה לריקי (הרי  את הילדים עשיתי בשביל לעשות להם צעצועים :) ,זה נראה לי מקסים ומפתח.

אז מה בעצם זה BUSY BOARD?

נכון שלא מעט פעמים קניתן/קיבלתן מתנות יקרות,  ובסוף מה שמעניין את הבייבי שלכם זה  העטיפה שלהן, או המתג של נורה או שלט הטלויזיה או בקבוק מים ריק? לוח פעילות מרכז את כל האלמנטים המרתקים האלו במקום אחד, בסביבה מוגנת. זה לוח אליו מורכבים אלמנטים מחיי היום יום שלנו .  .רצוי דברים המלמדים מיומנויות שימושיות כמו מתגים, סוגרים, בריחים וחוטי משיכה. הרעיון בא משיטת מנטיסיאורי אשר אומרת שכבר מגיל קטן צריך להנחיל בילד יכולת לפעילות עצמאית- לכן חשוב שלכל פעולה בלוח צריכה להיות תוצאה מספקת- המתג מדליק אור, הבריח על הדלת פותח תמונה סודית וכו'.  בין היתר,  כל ההתעסקות בדברים האלו גם משפרת את המוטוריקה העדינה.

שעות על גבי שעות למדתי וחקרתי  איזה עוד אפשרויות אני יכולה לחבר ללוח שלי, הזמנתי לוח עץ מהנגר, התחלתי לאסוף ולקנות אלמנטים  התפתחותיים. ואז, כרגיל, במקום לעשות את זה, התחלתי לחקור איך לעשות את  זה יותר טוב. ואז  היה חסר לי בורג בדיוק בגודל שרציתי, ואז המחבר לא היה מתאים, ואז לא הייתי סגורה על הידית של הדלת...,  ואז נהיה חסר לי זמן, חסרה החלטיות,  והילדה שלי גדלה מידי בשביל דברים האלו. כך הפרוייקט נעצר ולא יצא לפועל .

למזלי נולד לי  תומר (כן כן אם לא ידעתם לאן נעלמתי.. טוב זאת לא באמת תירוץ לגיטימי)  החלטתי שהפעם אני אסיים את הלוח למרות ששנתיים של מחשבות בעניין הגדילו  את נפח הרצונות שלי  ביחס לתוכנית המקורית.. החלטתי שהפעם אני רוצה שהלוח גם יעמוד אנכית אז מיד הזמנתי עוד לוח זהה כך שאוכל לחבר אותם.

עם כל החלטיות, עדיין לקח לי כמה חודשים להשתחרר ולהתחיל להרכיב אותו.
אחד החששות והאתגרים היה לעשות את הלוח כמה שיותר בטיחותי . רוב האלמנטים מוברגים  חזק  מאוד (לא פעם ראיתי אנשים שמחברים אלמנטים ע"י דבק חם ,  מבחינתי זאת לא אופציה בכלל-בטיחות מעל הכל!)

והנה הוא מוכן , עד כמה  שמשהו שכל הזמן משתנה יכול להיות מוכן. הרי זה לוח מודולרי אשרישתנה יחד עם ההתפתחות המוטורית של ילדיי. 

אז מה צריכים כדי להכין לוח פעילות?  

הלוח הבסיסי יכול להיות כל לוח עץ שאפשר לחבר סתם לקיר או לעשות כזה שעומד מעצמו , כמו במקרה שלי. 

יש אין ספור דברים שאפשר לחבר ללוח אבל היו לי כמה קוים מנחים בהרכבת לוח:
1.הדברים צריכים להיות קשורים. למשל לא סתם לתלות מנעולף הוא צריך להפעיל איזה פעולה- למשל לפתוח דלת.

2.  לחבר את כל האביזרים  באופן הכי בטיחותי שיש. ללא דבק חם- הכל חובר על ידי ברגים.

היה לי אין סוף רעיונות מה אפשר לחבר ויכולתי לעשות קיר שלם, אבל בסוף צריך לחתוך ולעשות ולא רק לתכנן- תמיד אפשר להוסיף בעתיד. 

מתחילים בפשיטה על ארונות בבית, מחסנים אצל הסבים ורהיטים מתפרקים שמישהו זרק לרחוב  (הרעיון הבסיסי  היה להשתמש בכמה שיותר שטויות שאגרתי כבר ואז להשלים  מה שחסר מכל  מיני חנויות )

לאחר מכן כל הממצאים מבריגים וחברים ללוח ע"י ברגים. בצורה רנדומלית אך אסטטית . אני כמובן בחרתי לא להשתמש בצבעוניות עזה . אפילו את הלוח עץ לא צבעתי כי אני אוהבת צבע עץ טבעי (לוח נצבע רק בלקה מט שקופה) . 2 פלטור עץ אני חיברתי ע" ידי צירים ובשני צדדים יש בריח וו הכי פשוט.
וזהו כמה פשוט ככה מהמם.  רק 3 שנות תיכנון ויומיים ביצוע יש לכם עמדת תעסוקה מושלמת. 

(מקווה שיקח לכם קצת פחות זמן)

אז מה יש  על הביזי בורד של תומר :

(מצרפת קישורים לאליאקספרס אם הבית שלכם לא מלא בזבל תעסוקתי (כמו שלי) .ולא בא לכם להסתובב בטמבוריה או מקס סטוק)

1. מנורה שנדלקת בלחיצה עליה (או כאן)
2. מראות עגולות - מראת עזר לנהג בגדלים שונים (לרכוש כאן)
3. דיסקית עץ מסתובבת עם ידית מחרוז עץ
4.  דלת נסגרת ע"י  בריח וו עם ידית.  כאשר פותחים את הדלת רואים תמונה שלי ושל לנתי מפורים.
5. חרוזי שיקשוק על מוט.
6. ידית שאפשר לתלות עליה כל דבר
7. שרשרת בריח 
8. כדור- רעשן סרוג על חוט שאפשר למשוך אותו
9. לחצני מספרים מטלפון ישן - גם מלמד ספרות
10. דלת נוספת סגורה ע"י בריח חיצוני על צירים פנימיים
11. ריץ'- רץ'
12. גלגל מסתובב
13. תיק קטן עם סקוץ. אפשר להחביא בו כל מיני חפצים

רכיבים אופציונליים שאפשר לחבר בנוסף:

1. מנעולים עם מנגנונים נוספים.
2. שרשראות 
3. חרוזי וטבעות עץ 
4. מחשבון קטן
5. פעמונים או פעמון גדול 
6. פקק אמבטיה עם שרשרת
7. בגדול כל דבר שתמצאו במגירת הבלגן במחסן: מנעולים, צירים, ידיות, מחזיקי מפתחות.

איזה דברים אתן הייתן שמות על לוח פעילות שיתאימו לילדים בוגרים יותר? אשמח לרעיונות. 

אמנם הפוסט הזה נכתב לפני כמה שנים, אבל הרגשתי שאני צריכה לסגור את המעגל ולהוציא אותו. אז תודה לקורונה! 

נשתמע שוב, בתקווה בקרוב. 

5 המלצות ספרים אהובים, לכבוד שבוע ספר (שנגמר)

כשהייתי קטנה וגדלתי ברוסיה , לימדו אותי ש"ספר זו המתנה הכי טובה". אני לא יכולה להעיד על עצמי כתולעת ספרים לצערי (דיסלקציה-דיסגרפיה עם הפרעות קשב הם לא החברים הכי טובים של ספרים) אבל אני מאוד אוהבת ספרים ומנסה להעביר את האהבה הזאת לריקי הקטנה. למזלה אבא שלה דווקא כן קורא המון וזה עובר לילדתינו.

ריקי מאוד נהנית מקריאת ספרים תמיד ובכל מקום. לפעמים זה אפילו בשירותים כמו אבא ואמא (ואני תוהה האם חייבים לגמול אותה מהרגל המגונה זה..?) קריאה בשירותים ?כן? לא?  מה אתם אומרים?

מזמן כבר חשבתי להמליץ על כמה ספרים שנתקלנו בהם ב-3 שנים של קריאה לפעוטה החובבת ספרים. לא מדובר בספרים חדשים במיוחד, לא ישראלים במיוחד' אלא כאלו שהומלצו פחות ואנחנו סתם אהבנו אותם.


כאשר ריקי הייתה קטנה הספר האהוב עליה היה:
1. יעל מציצה לרחוב | יונה טפר

זהו סיפור של ילדה שרואה מה קורה ברחוב. כל דף מספר סיטואציה קטנה שמתרחשת ברחוב. ונותנת הצצה קטנה למה שיבוא אחרי. חריזה חיננית ואיור מוצלח של גיל-לי אלון קוריאל, מתייחס לעולם המושגים והחפצים שזאטוטה מבינה- חתול! כלב! אוטו! ציפור! ואפילו סבא עליז. מנקודת מבטה רחוב קטן הוא כל עולמה המרגש. 


בהרחבה על הספר כאן מאת עדנה אברמסון


ספר שנתקלנו בו בטעות:
2. אבא, אמא, קרוסלה | נתי בית

18 שירים קצרצרים מחורזים היטב אשר מראים איך אמא ואבא משחקים משחקי דמיון והפעלה פיזית עם הילדים. גם כיף וגם נותן רעיונות - אבא מגלשה, אמא פוני, אבא מעלית, אמא נדנדה וכו'. כל שיר הוא הזמנה למשחק אמיתי. 

אבא אבא הוא מטוס
לשמיים טרמפ אתפוס!
המראה - אל התקרה, 
נחיתה - על המיטה!

ספר יותר מומלץ וידוע:
3. הנסיכה שלבשה שקית נייר | רוברט מאנץ


כמה שאנו משתדלים להרחיק את ריקי מעולם הנסיכות, הגן והסביבה עושים את שלהם - ריקי רוצה להיות נסיכה ורוצה שנסיכים (אבא במקרה שלנו) יצילו אותה. זהו הספר שמנסה להרפות את העניין - נסיכה יכולה להיות בכל לבוש ולא רק בשמלה וורודה והיא לא צריכה את הנסיך שיציל אותה, אפילו ממש ההפך במקרה הנ"ל. אז ריקי אולי נסיכה - אבל אם כבר נסיכה אז נסיכת מהנדסים.


ספרים בסימן חדש אצלנו במשפחה :אחים - אחיות:
4. קטנטנה בגינה | גלית ראב"ד
יונק
מגהק
צועק
מפהק,
ישן ואוכל
אחי מיכאל.

שירה פשוטה וזורמת עם האיורים מאוד יפים ומעט מופשטים  (איורים: ולי מינצי - פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על הספר ), מעבירים תחושת תנועה והתרחשות - אמא, שמש חמה בחוף, גשם בחורף, יום בהיר בגינה. עגלה בודדה. מחשבות של ילדה שחווה דברים ואפילו מתמודדת עם אח קטן שמצטרף למשפחה. (כמו במקרה שלנו)

5. מי אכל את לואיס? | ג'ון פַרְדֶל
ביום הולדת 3 ריקי קיבלה מאיתנו כמה ספרים. מיד התלהבה מהספר הזה.  ספר קצר וקולע שנכתב וגם אוייר ע"י ג'ון פַרְדֶל. 

זה מעין חד-גדיא משולב במרדף ובגאונות הנדסית מסוג מקגיוואר. אחיה של שרה, לואיס נטרף בידי בולען ושרה רודפת אחריו באופניים. בדיוק כשהיא משיגה אותו הוא נטרף ע"י חוטפנית שעפה לקן מעל הים. כדי לרדוף אחריה, שרה ממירה את האופניים לסירת פדלים. ואז החוטפנית נטרפת ע"י מפלצת אחרת ושרה הופכת את האופניים לצוללת...הבנתם את הרעיון. 

בונוס: ווימלבוח - ספרים מאוירים ללא טקסט

עוד מה שאני רוצה להמליץ זה ספרים מסוג "Wimmelbuch " - בתרגום "teeming picture book" - "ספר מרצד" (???) מילה שאני אפילו לא מסוגלת להגיד. מקורם הספרים האלו מגרמניה, ספרים מרהיבים ויזואלית  בנוים מתמונות גדולות גדושות בפרטים קטנים כמעט ללא מלל. כל תמונה  היא אוסף של סיפורים דחוסים ומאוירים בנושא/מיקום מסוים. ילד יכול לדמיין ולהמציא סביב כל תמונה אין סוף סיפורים, אפשר לחקור כל סנטימטר וסנטימטר ולחפש בהם דמויות שעוברות לאורך כל הספר. לפי המחקרים זה מאוד מפתח את הראש אפילו שאין בזה מילים בכלל. אם תרצו הרחבה בנושא אוכל לרשום על זה פוסט שלם. רק תבקשו.. אני רכשתי כמה ספרים כאלו שתורגמו לרוסית ויש גם כמה שתורגמו לעברית (לא שיש שם מה לתרגם..) 

לנו יש כמה ספרים:

"מחוץ לעיר":  bookdepository.com | ozon.ru

"פעם בעיר": bookdepository.com | ozon.ru

  "bookdepository.com | ozon.ru : "The World of Work 

וכנראה אלו לא יהיו הספרים האחרונים אצלינו בסגנון הזה, כי כל פעם שאני רואה ספר כזה בא לי עוד ועוד.

אני יודעת שיצא גם ספר ישראלי מקורי בסגנון הזה (הגיע למדפים בארץ) 

 רק בישראל, ספר החיפושים הגדול | רחלי שלו  ( רעיון עם המאיירת על תהליך) - שטרם שמתי עליו יד. כנראה זה יקרה ממש בקרוב, כי מהתמונות שראיתי באינטרנט זו הוא הצלחה מסחררת ומאוד בא לי שיהיה לי כזה על המדף. בהרחבה כאן

מעניין אותכם פוסטים בנושא זה? תרצו עוד המלצות לספרים אהובים שלנו? אשמח לדעת...

אומנם אני באמת לא כותבת מספיק בבלוג (אנסה להשתפר) אבל בכל זאת אני מזמינה אותכם להירשם לעמוד הפייסבוק שלי שבו אני מעלה מידי פעם דברים שמעניינים אותי וככה תהיו מעודכנים על פעילות בבלוג. רק לחצו על הכפתור למטה.

באהבה וגעגועים. 

נתי, ריקי ואינה

אוהל טיפי לחדר ילדים | עשה זאת בעצמך

ואו, כמה זמן לא כתבתי. כמה תמונות צילמתי לפוסטים, כמה רעיונות רשמתי במחברת, והיו אפילו לא מעט פרוייקטים שהשלמתי. רק להוציא את זה אל תוך הבלוג לא הצלחתי. עברה בדיוק שנה (שנה ו 3 ימים ליתר הדיויק), הרבה דברים השתנו- הילדה שלי גדלה, אני התבגרתי ואנחנו אפילו מתרחבים בקרוב. הגיע הזמן לחזור לשתף אתכם ברעיונות שלי. 

אז אתחיל בפוסט שאני עובדת עליו כבר כמעט שנה. 

אוהלים... 

הקיץ עבר, סוכות עבר, אפילו החורף עומד להיגמר בקרוב 

ועכשיו כאשר כבר אין אפשרות להשתעשע בחוץ מה יכול להיות יותר תוב מלהיות בפנים ולהרגיש בחוץ .  (שורה נכתבה בחורף). הקיץ שוב לפנינו. 

אני לא זוכרת הרבה מהילדות שלי (לא הרבה זאת מילה יותר יפה להגיד שאני לא זוכרת כלום) , אבל כאשר היתי קטנה אמא שלי היתה מעמידה מיטה מתקפלת "raskladushka" על הצד, ומכסה עם שמיכה. כך היה נוצר לי אוהל , פינה פצפונת בתוך חלל החדר שלאותו רגע הוא רק שלי. מקום מסתור. אני ובובות..  

חייבת לציין שזיהיתי את הטרנד המתקרב עוד הרבה לפני בואה של ריקי. אבל בשביל לבנות כזה דבר היתי צריכה דיירת פוטנציאלית. אז ברגע שהיתי עוד בהריון כבר התחלתי לתכנן את שלבי הבנייה. מה לעשות שריקי נולדה באמצע באז האוהלים, לא היה לי ספק שהיא תקבל אחד.

ברור לכם שעניין הרכישה של אוהל אף פעם לא היה על הפרק.  זה חייב היה להיות עשוי במו ידיי. 

אז איך מתחילים? 5 מוטות מטאטאים נרכשו מחנות המכשפות (ACE) הקרובה לביתנו.  בד פשטן בהיר קצת עבה.. כמה חודשי המתנה לזמן המתאים ומתחילים. 

אחרי חישובים מורכבים וניסיונות להבין ולחשב כמה בד אני צריכה הבנתי שהפריסה של חלקי האוהל מאוד פשוטה. 

לוקחים בד וחותכים אותו למשולשים בצורה שלמטה בתמונה , אך ברור שעשיתי לא מעט טעיות בדרך בחישובים  (את השני היתי עושה פי 2 יותר מהר ויותר ישר) . 

מחברים את כל המשולשים אחד לשני כך שיש 4 קירות ו2 כנפי-דלתות.  בכל תפר הוספתי צינורות בד שתפרתי כדי שהמוטות יעברו בהם. הוספתי פונפונים וורודים בפתח לתת קצת צבע.

כדי שהמוטות לא יתפזרו כל פעם  עשינו בהם חור עם מקדח בערך 15 ס"מ מהסוף ודרכם העברתי חוט טריקו שמחזיק את כל הקונסטרוקציה. בגלל שזה תמיד קשור, אפשר לפתוח ולסגור את האוהל כמו מטריה.. ככה הוא תופס פחות מקום בביתינו הקט. לצערי אני לא יכולה להשאיר אותו פתוח תמיד. 

וככה זה נראה בטבע:

אין ספק שהבת שלי לא הכי אוהבת להצטלם  (גנים של אבא)

וגם בבית חם כף לפתוח אותו ולשחק... 

ההדרכה הזאת היא רק כיוון לבניית אוהל טיפי -יש שלל דרכים נוספים לבנות אותו (יש המון בפינטרסט). אשמח לשמוע ולראות את האוהלים שלכן. תגיבו  וספרו לי, אולי כך יהיו לי כוחות לחזור ולכתוב שוב. צריכה קצת מוטיבציה מחודשת לחזור לכאן.

התגעגעתי, אז חזרתי...
אינה 

רציתי רק חצאית טוטו שחורה

פורים ממש כאן. אין לי החלטה סופית לגבי התחפושת, אבל דבר אחד אני יודעת כבר כמה חודשים- בא לי טוטו שחור! למה? אין סיבה רציונאלית. מאז שריקי נולדה כבר עשיתי כמה חצאיות טוטו בכמה הזדמנויות שונות. זה כייף ופשוט לעשיה, ונראה מקסים ומרשים. אז את הטוטו כבר הכנתי...

אבל מה עושים איתה? התחלתי לגלגל בראשי כל מיני רעיונות. כרגיל, רציתי שהתחפושת תהיה פשוטה ולא מסורבלת, ותהיה משהו מעולם המושגים של ריקי, דברים שהיא מכירה. התחלתי לקשקש סקיצות עם עפרונות המים שהיו מונחים לי על השולחן, כי כבר זמן מה אני רוצה להתחיל לצייר קצת למרות חוסר הידע שלי באיור.

אז במקום לתפור תחפושת לכולם או לפחות רק לריקי נשאבתי לאיור רעיונות לתחפושות שיכולים להסתדר עם טוטו שחור. החלטתי להראות לכן את הסקיצות.

מה הכי מתאים לריקי לדעתכן? עזרו לי לבחור ברגע האחרון. אשמח לשמוע את המלצתכן.. את הבחירה הסופית כנראה תדעו כבר ממש בקרוב. 

חג שמח! נשיקות

איך להתחיל להזיז דברים - הרהורים על פרודוקטיביות

אני נמצאת בתקופה מעולה בחיי, הכל טוב: יש לי בת מדהימה מתוקה ומפותחת, יש לי אהבה גדולה שאני סומכת עליה ב- 100 אחוז, אני מוקפת במשפחה תומכת ועוזרת,  בעבודה אני נהנית ומועסקת במה שאני אוהבת, ובזמן אחרון אפילו הצלחתי להתמיד עם משטר עיצוב הגוף, שזה השג לא קטן בשבילי. 

הכל טוב! טפו טפו..

סדר היום ושגרת החיים שלי מסודרים ומהנים, ועל רקע כל האושר הזה (באמת ללא ציניות) בזמן אחרון אני מרגישה

שהפער בין החלומות והמציאות הולך וגדל... פינטרסט מתמלא מתמונות חדרים יפייפיות והחדר שלי נשאר לא מסודר ולא צבוע. רשימת הרעיונות לעשייה גדלה ושום דבר לא מתקדם, אפילו פרוייקטים שכבר התחלתי תקועים אי שם בקופסאות. הבלוג מתעדכן באופן לא סדיר בעליל, והכל בתירוץ קבוע של עייפות וחוסר זמן מהולים בבהייה באינטרנט וחיפוש אין סופי איך לשפר את החיים.
מרוב רעיונות ורצונות שמסתובבים לי בראש אני לא עושה כלום חוץ מחיי שיגרה (שזה לא מעט) אבל איכשהו המצב מתחיל לתסכל ..

הרצונות ויעדים רק מתרבים , הכוחות אוזלים, הזמן נשאר אותו זמן והעצלות שולטת.  

בזמן אחרון אני ממש מבזבזת את זמני באופן לא פרודוקטיבי בהתעסקות  בחוסר פרודוקטיביות ומחפשת דרכים להתמודד עם התקיעות הזו . 

אחד הדברים מעסיקים אותי בעקבות  זה  היא בניית רשימות to do בהן אני יכולה לראות את המשימות שלי ולסמן את מה שכבר נעשה.
אין הרגשה טובה מסימון V ליד משימה שהושלמה. מה שחשוב בבניית רשימות כאלו הוא להפריד בין יעדים למשימות קטנות וברורות ,ולדעת לחלק את היעדים לתתי משימות. למשל: אם היעד הוא סידור חדר (שזה יעד גדול , מפחיד ובלתי מושג כרגע) המשימות  הקטנות הן יותר סלחניות-
 להוריד אבק, סידור גרביים בארון, סידור איפור, אלו הן משימות צנועות ואפשריות ותענוג לסמן אותן כעשויות. 

כרגע המשימה הקרובה שלי היא למפות את כל הרעיונות שמסתובבים אצלי בראש ולחלק אותן למשימות קטנות שאוכל לבצע אותן.
כמו כן החלטתי כרגע להשתמש דווקא בשיטת בניית רשימה בצורה כתובה, מיושנת, עם המון המון עטים צבעוניים (אחת מחולשותיי)  ולא באפליקציות כמו שעשיתי עד עכשיו . זה נותן לי אפשרות לדפדף במחברת וכל פעם לעבור על הרשימה ולהעלות אותה על סדר  היום שלי .

האם יצא לכן להרגיש תחושות כאלו? איך אתן מתמודדות עם זה? טיפים? מוטיבציה?
נכון שזה פוסט קצת שונה משאר הפוסטים שהיו עד עכשיו אבל זה הזמן שלי לפתח ולגלות שיטות אירגון חדשות שאולי אכתוב אליהן בהמשך.

נשתמע..
אינה

סופ"ש נעים עם ילדים: ספארי רמת גן

ריקי כבר בת שנה ו 7 , ומבינה כל כך הרבה דברים. הרגשנו שזה הזמן להוציא איתה ולהתחיל להראות לה דברים מעניינים. וכך גילינו את מילכוד הבילוים של כל הורה: מה שמעניין וכייפי - המוני ויקר, ומה שזול משעמם או נידח.

דרושים מקומות איכותיים וכייפים לבילוי משפחתי  מהנה, שלא דורשים שבירת קופת חיסכון.אשמח אם תמליצו לי על מקומות, פארקים, ובילויים אחרים שעונים להגדרה הזאת. 

החלטתי שכל פעם שנגלה איזה מקום או בילוי כזה אני אסקור אותו בקצרה. בתקווה שאחרי הפוסט שלי הוא לא יהפוך להמוני.

ובפינה הראשונה: ספארי - רמת גן , כמו כן הבהרה הפוסט ממש לא ממומן על ידי הספארי.

זו היתה גיחת ההיכרות הראשונה של ריקי עם החיות . היא מכירה את חלקן מצעצועים וספרים, ורצינו להכיר לה את הדבר האמיתי. לדעתי המפגש הראשון היה מוצלח  -  היא אמנם נהנתה מלהביט בחיות הגדולות, אבל הדבר שמשך את תשומת ליבה  באמת היה דווקא להביט בילדים אחרים אשר בוהים בחיות המעניינות .

משחקים במטבח - שידרוג שני לשידה קטנה ומכוערת - הדרכת DIY

זו  הפעם השניה שהתהפוכות העוברות על השידה הקטנה הזו מככבות בבלוג . לפני שנתיים, כאשר נכנסתי להריון עברנו מדירה בגבעתיים ללוד ורצינו להפטר מכמה שיותר דברים. השידה הפיצפונת היתה על הכוונת, אבל ניצלה ברגע האחרון, כאשר  הבנתי  שיום יבוא והיא תוכל להפוך למטבחון לילד שיוולד. לא משנה מי הוא יהיה, בן או בת. עכשיו, שנתיים אחרי, גילגולה השלישי התממש.

לסרוק את הזכרונות

הזיכרון שלי תמיד היה לוקה בחסר .. לפעמים נראה לי שהשליש הראשון של החיים שלי נעלם בערפילי העבר. לא יודעת אם זאת הדחקה או סתם דפק מוחי, אבל הדבר היחיד שמקשר אותי לעבר שלי הם התצלומים הישנים. אולי זה בגלל הדיסלקציה שלי, הזכרון שלי כולו ויזואלי- רצף של תמונות מהאלבום המשפחתי שסביבן אני מעגנת את סיפור חיי. למזלי, הצילום הוא תחביב משפחתי אצלנו, מאז ומעולם.

בילדותי מי שצילם היה הדוד, צלם מקצועי שאהב מאוד לתעד את המשפחה שלי. כבר שנים הוא חושב על הוצאת "אלבום יהודי" המבוסס על צילומי המשפחה שלי. אולי יום אחד זה עוד יקרה, לטענתו בפנסיה. למזלי, חוץ ממנו גם אמי ודודתי אהבו (ואוהבות עדיין) לצלם.

לכן יש בביתנו לא מעט צילומים במדיות שונות ישנות ומשונות : נגטיבים ושקופיות, הדפסים, תצלומים וסרטים שצולמו במצלמת 8מ"מ - ארגזים של זכרונות שנשכחו. אחד הפחדים הכי גדולים שלי הוא שיקרה משהו לאוצר הזה, ואז אאבד חתיכה ממי שאני.

כדי למנוע את זה, אחרי אין ספור תיכנונים ובחירות, סוף סוף רכשתי סורק . אני יודעת שזה סוג של פרוייקט לפנסיה שדורש המון עבודה וזמן, אבל כרגע זה מבזבז את רוב זמני הפנוי (שגם ככה דל). כל הפרוייקטים נעצרו והבלוג כרגיל נזנח. אני עסוקה בהצלת הזיכרונות שלי. אני יודעת שאני נוסטלגית להחליא, אבל מרגיש לי נכון לעשות את זה.

הזמן עושה את שלו והרבה מהתמונות נמצאות במצב די מזויע שדורש הרבה טיפולי צבע ותיקוני אבק ושריטות, מה שלוקח לא מעט זמן. זה שווה את זה, מרתק אותי לראות את התמונות הקסומות האלו. לפעמים נראה לי לא הגיוני שאלו הם חיי (לפחות עכשיו אני יודעת למי בתי דומה).

בפנטזיות שלי אני מצליחה לסרוק ולמיין את כל הארכיון המשפחתי ואז לשחזר את אלבומי התמונות שהיו פעם (הכבדים, עם ריח משונה ופלסטיק דביק).. אבל מכאן הדרך עוד ארוכה מאוד.

ארוחה בבקתת קיץ.

אחותי נחה על כתפה של דודה. תום ורוך.

האם הגיוני שזאת אני ? קשה להבין שהייתי פעם בגילה של ריקי.

זו היא התחלה של פרוייקט חדש וארוך, עוד תראו ממו כאן בבלוג הרבה, אני מקווה.

...

אינה

"כלות אורבניות" מפרגנות...

מי היה מאמין שאירוע ה - "לא חתונה" שלי יתארח באתר הכי לבן שיש. לזכותן יאמר שהן בוחרות לסקר אירועים מושקעים ביותר ואפשר לקבל המון השראה לכל אירוע, לא רק החתונה. תודה על הפירגון ל"כלות אורבניות" 

לכתבה על מסיבת השקה משפחתית  בכלות אורבניות ליחצו כאן

אם תרצו לקרוא על האירוע DIY שלי בהרחבה, תוכלו לעשות את זה כאן