לאט - מהר עבר כבר חודש וחצי מאז שחיינו השתנו והפכנו להיות הורים ליצור קטן ומרתק ששמו הוא ריקי.
יש ימים שאני לא יכולה להבין איך זה קרה בכלל, איך יכול להיות שאני אמא? הרגשה של משהו זמני שעוד מעט יחלוף. כי פשוט אין היגיון שהיצור הזה יצא מתוך הבטן שלי... מצד שני יש רגעים שזה כל כך טבעי לי שהיא שלי, שלנו שאני אפילו לא מבינה איך היתי בלעדיה- בלי לנשק אותה ובלי לחבק אותה. גם הזמן מאז זז בצורה מאוד משונה. מצד אחד בא לי שהיא תהיה כבר גדולה יותר - תחייך, תזהה אותי, תבין דברים, תגיד לי - אמא, תפסיקי כבר לצלם אותי ולשלוח לכל הסבתות שהתמכרו לתמונה פעמיים ביום. מצד שני, היא משתנה כל כך מהר שאני כבר לא זוכרת איך היא היתה לפני שבוע. בא לח לעצור את הרגע, שהזמן לא יזוז בכלל. כי עכשיו היא כל כך קטנה ותמימה. שימשך ככה לנצח.
עוד לפני הלידה ידעתי שיש כמה פרוייקטים שאני פשוט חייבת לעשות, (חלקם כבר פיקששתי ולא הספקתי לעשות) אבל אחד מהם - צילום שבועי (בהשראת שרי וג'ון מהבלוג...) - אני אנסה לבצע. מקווה שאצליח להתמיד בזה. (למרות שכבר בשבועיים הראשונים לצערי לא היה לי ראש לזה ובודאי שאני מתחרטת)
אני רוצה לעקוב אחרי הגדילה שלה לזכור כל יום ויום (הזיכרון שלי ממש לא משהו) ולהיות איתה... ככל שאני יכולה.לחוות איתה כמה שיותר חויות, להיות איתה כאשר היא שמחה וודאי כשהיא עצובה. לא יודעת עדיין איך עושים את זה. נצטרך ללמוד עם הזמן.
יש ימים שאני לא יכולה להבין איך זה קרה בכלל, איך יכול להיות שאני אמא? הרגשה של משהו זמני שעוד מעט יחלוף. כי פשוט אין היגיון שהיצור הזה יצא מתוך הבטן שלי... מצד שני יש רגעים שזה כל כך טבעי לי שהיא שלי, שלנו שאני אפילו לא מבינה איך היתי בלעדיה- בלי לנשק אותה ובלי לחבק אותה. גם הזמן מאז זז בצורה מאוד משונה. מצד אחד בא לי שהיא תהיה כבר גדולה יותר - תחייך, תזהה אותי, תבין דברים, תגיד לי - אמא, תפסיקי כבר לצלם אותי ולשלוח לכל הסבתות שהתמכרו לתמונה פעמיים ביום. מצד שני, היא משתנה כל כך מהר שאני כבר לא זוכרת איך היא היתה לפני שבוע. בא לח לעצור את הרגע, שהזמן לא יזוז בכלל. כי עכשיו היא כל כך קטנה ותמימה. שימשך ככה לנצח.
עוד לפני הלידה ידעתי שיש כמה פרוייקטים שאני פשוט חייבת לעשות, (חלקם כבר פיקששתי ולא הספקתי לעשות) אבל אחד מהם - צילום שבועי (בהשראת שרי וג'ון מהבלוג...) - אני אנסה לבצע. מקווה שאצליח להתמיד בזה. (למרות שכבר בשבועיים הראשונים לצערי לא היה לי ראש לזה ובודאי שאני מתחרטת)
אני רוצה לעקוב אחרי הגדילה שלה לזכור כל יום ויום (הזיכרון שלי ממש לא משהו) ולהיות איתה... ככל שאני יכולה.לחוות איתה כמה שיותר חויות, להיות איתה כאשר היא שמחה וודאי כשהיא עצובה. לא יודעת עדיין איך עושים את זה. נצטרך ללמוד עם הזמן.
הפרוייקט הזה אול י יתן לי רגע לעצור ולהסתכל אחורה, ולתכנן עתיד. הוא גם אמור ללמד אותי לצלם טוב יותר.
לא נוכל להבטיח לה להיות הורים הכי טובים בעולם, אבל נשתדל להית ההורים הכי טובים של ריקי.
עם תרצו לעקוב אחרי גדילתה של ריקי או להתעדכן בבלוג באופן שוטף אתם מוזמנים לעשות לעשות לייק לעמוד הפייסבוק שלי שם אני מעלה את הקישורים לפוסטים, הדרכות, מחשבות וסתם דברים מעניינים שאני רואה מדי פעם ברשת. לחצו על כפתור הפייסבוק כאן מתחת
נשתמע
ריקי ואינה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה