כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה.. אבל כן, אני הייתי ואני חוזרת לשם ממש בגדול.
בעוד שבועיים אני מתחילה הרפתקאה חדשה .. אני נוסעת לנפאל ל-3 שבועות. בשבילי זה הולך להיות שידור חוזר מ-1999 (מי ההיה מאמין שעברו כבר 13 שנה). אתם שואלים אולי למה שוב לשם? כי ...
א. לא צילמתי מספיק. מצלמת הפילם החדשה שקניתי אז בקטמנדו סיפקה את התשוקות הצילומיות שלי .. התקמצנתי על הפילמים . טוב, מה אתם רוצים מבחורה אחרי הלימודים וללא עבודה.
ב. הפעם אני לא אהיה שם לבד: אני טסה לשם עם אהובי ומשפחתי. כבר מאז אותו הטיול הראשון אבא שלי חושק בהרים המושלגים שהוא ראה בתמונות שלי.
כרגע אני נמצאת במצב של חיפושים ואירגונים אין סופיים: קניות , הכנות , התלבטויות, אפילו התחלתי קצת באימונים. הפעם האירגון כל כך שונה. אי אז לפני 13 שנה חברתי הטובה ענת אמרה לי - סעי ותעשי חיים .. ונסעתי לבד בלי לדעת יותר מידי, מה שהיה לי זה מה שהיא שסיפרה לי ומה שלמדתי מתוך נבירות בקלסרים והרצאות של למטייל.
והפעם התיכנון שונה לגמרי: כבר קראתי מאות פוסטים בפורומים, עשרות בלוגים, ציפיתי בסרטונים שאנשים העלו מהטיולים שלהם וראיתי אלפי תמונות שבדיוק כאלו אני רוצה לצלם. יש לי הרגשה שכבר חוויתי את זה כמה וכמה פעמים. החבר שלי כבר מכיר את כל הכפרים בדרך כולל באיזה מסעדות כדאי לאכול (טוב אם אפשר לקרוא לזה מסעדה). כל פוסט מוסיף בעיה או התלבטות נוספת.
איך ההורים שלי יסתדרו? האם הם ואני מספיק בכושר? האם אנחנו מסוגלים? איך להקל על כולם את הקושי שהולך להיות? מה לקנות? מה לקחת? איזה תרופות? זריקות? רשומות? טכנולוגיות הציוד בימינו הגיעו לרמות חדשות: הכל ביו, טרמי ,מנדף, אנטי בקטריאלי- כל המילים כל כך מרגיעות. מצד שני, מי צריך אותם בכלל? האם זה אמיתי? האם נעליים באמת יכולות לגרום לי להרגיש טוב אפילו שאני ממש לא בכושר?
מכאן מתחילות הקניות: הנעליים הכי נוחות (בנסיון בשלישי הצלחתי למצוא), מדרסים, תיק מיוחד לשליפת מצלמה מהירה.מה עוד, אני צריכה לחשוב טוב מה עוד יכול לעזור לי לשפר את החוויה? (עדיין חצי מהציוד אני מתכוונת לרכוש בנפאל, נותרתי אותה בחורה קמצנית שלא מאמינה במותגים).
כל המחשבות האלו מלחיצות ורק מגדילות את השאלה אם בכלל אהיה מסוגלת לבצע את הטרק הזה - Around Annapurna שוב (אני כבר לא ילדה בת 23 שגם אז כמעט בכתה מהקושי). טרק שאמור לקחת לנו כ14 יום ובשיאו אנחנו אמורים להגיע לגובה 5,415 מטר מעל פני המים . ואו, כמה עליות זה וכמה מדרגות , כמה כאבי רגליים וחוסר נשימה .. למה אני צריכה את זה ? לא יודעת אבל אני רוצה לנסות את זה שוב.
ואם לא אנסה איך אדע שאני לא מסוגלת לעשות את זה .
מערבולת המחשבות והתיכנונים גורמת לי הרגשת הצפת מידע ומתחילה לעורר בי אי נוחות . רוצה כבר להיות במטוס ולהשאיר את כל הסידורים מאחורי, לטוס לעבר ההרים המושלגים. מה שהולך להיות זה מה שיהיה. אני הולכת לעשות לעשות את זה וזה יצליח .. ואפילו אם לא זאת עדיין תהיה הצלחה שלי .
זאת הרשומה הראשונה ממספר המחשבות שלי על נפאל.. מקווה שאוכל גם משם לעדכן מידי פעם מה שבטוח תוכלו להתעדכן ב instagram שלי (@inithings) או בפייסבוק שלי על המשך ההתפתחויות בנפאל.
האם גם לכן יש איזה חלום לחזור לאותו מקום בו כבר היתן ולשחזר את החוויה שכבר חוויתן? שתפו אותי.
אאא ואם יש לכן טיפים איך להקל על הטיול שלי אתן מוזמנים להגיב. אני רוצה לדעת הכל!
אני חזרתי לתיאלנד אחרי שנתיים עם חברות אחרות ואחרי שהסקתי מסקנות וזה היה הרבה יותר טוב מהפעם הראשונה ואפילו חוויתי חוויות חדשות, אז בהחלט מבינה למה את רוצה לחזור לאותו המקום, גם בגלל המקום וגם בגלל האנשים שיוצאים איתך עכשיו לטיול.
השבמחקתהני המון!